המיתולוגיה חוזרת ? על נבחרת יוון והתהליכים שהביאו אותה לגרסת 2026

קיץ 2004

את הסיפור שלנו עם נבחרת יוון אנחנו נתחיל, איך לא, בשנת 2004. אבל לא נתעכב שם יותר מדי. באותו הקיץ קרו שני דברים שהשפיעו על הסיפור של נבחרת יוון מאז ועד היום. ראשית, הנבחרת היוונית בניצוחו של המאמן אוטו רהאגל הגרמני עשתה את הבלתי ייאמן וכמעט משום מקום זכתה ביורו 2004 בפורטוגל. לנבחרת היו שמות בולטים כמו: תיאודורוס זגורסאקיס – קפטן הנבחרת ושחקן הטורניר, אנגלוס חריסטיאס – כובש שער הניצחון בגמר וגיורגוס קראגוניס – שחקן מפחח במרכז המגרש וכובש השער הראשון בטורניר. מעל הכול הייתה שיטה, הייתה דרך. על היופי שלה אפשר להתווכח, על האיכות לא – יוון זכתה דרך משחק הגנה בלתי מתפשר, משמעת טקטית וארגון, והצטרפה לרשימה האקסקלוסיבית של מדינות שזכו בטורניר גדול. מספר שבועות לאחר הזכייה, המדינה אירחה את אולימפיאדת אתונה. כלומר, מדובר בקיץ חלומי עבור העם היווני. עם זאת, אותו קיץ השאיר גם שני דברים נוספים – קודם כל, ציפייה מסוימת. הנבחרת היוונית כבר לא הייתה אלמונית לקהל הכדורגל הרחב וכמובן לקהל היווני, ומכאן הגיעה גם הציפייה להמשכיות בזירה הבינלאומית. בנוסף, אירוח האולימפיאדה השתלב בתקופה שבה יוון הציגה כלפי חוץ תמונה של שגשוג, אך שנים מעטות לאחר מכן התברר עד כמה מצבה הכלכלי היה רעוע.

יוצאים מהמגרש

הצטרפותה של יוון לגוש האירו בתחילת המילניום העניקה למדינה גישה לאשראי זול במיוחד והציפה אותה בכסף קל, שהזין תחושת עושר מדומה והגיע לשיאו, בין היתר, באירוח נוצץ ויקר של אולימפיאדת אתונה ב-2004. אולם, ב-2008 המציאות טפחה על פניה: המשבר הפיננסי העולמי פגע קשות ביוון, וב-2009 היקף הגירעון האמיתי, היה גדול בהרבה מכפי שדווח קודם לכן. יוון קיבלה בין 2010 ל-2015 שלוש תוכניות סיוע בינלאומיות, שהותנו בשורה ארוכה של צעדי צנע כלפי הציבור – קיצוצים כואבים בשכר ובפנסיות לצד העלאות מסים ושינויים כלכליים נרחבים. המחיר החברתי היה כבד: הכלכלה היוונית התכווצה בכ-25% במהלך המשבר, שיעור האבטלה נסק לכ-27%, ואבטלת הצעירים חצתה את רף 60%. ב-2013 כ-35% מהאוכלוסייה היו בסיכון לעוני או להדרה חברתית. מאות אלפי צעירים ומשכילים עזבו את המדינה בחיפוש אחר עתיד בחו"ל, ויוון שקעה במה שכונה "עשור אבוד". רק ב-20 באוגוסט 2018 הסתיימה רשמית תוכנית הסיוע האחרונה, ויוון יצאה מעידן תוכניות החילוץ.

השפעת המשבר על הכדורגל היווני

המשבר הכלכלי שפקד את המדינה לא פסח על הכדורגל המקומי. תקציב השכר של קבוצות הליגה בשנים הללו נחתך ב-44 אחוז. מועדוני פאר נקלעו לחובות ובשיאם א.א.ק אתונה נשרה לליגה השלישית ופנאתינייקוס הושעתה ממפעלים אירופים. הליגה היוונית כבר לא שלחה אוטומטית קבוצות למפעלים של אופ''א וזרים לא איכותיים הגיעו לליגה על חשבון השחקנים הצעירים. ברמת הנבחרת הלאומית - אחרי יורו 2012 ורבע הגמר המרשים, וההעפלה למונדיאל 2014, נדמה היה שהנבחרת היוונית הצליחה לבנות לעצמה המשכיות אמתית מאותו קיץ קסום ב-2004. אך כמובן שהמשבר השפיע על הנבחרת, גם אם באיחור מסוים. בקמפיין מוקדמות יורו 2016 החליטו ללכת בהתאחדות על המאמן המנוסה – קלאודיו ראניירי – על מנת לזנוח את המשחק ההגנתי ולקבל משחק יותר 'אטרקטיבי'. במקביל השחקנים הוותיקים מהדור הקודם פרשו (כמו קראגוניס). ללא שחקנים חדשים איכותיים ועם שיטה לא מותאמת הנבחרת קרסה באותו טורניר – כולל שני הפסדים לאיי פארו – וסיימה אחרונה בבית עם ניצחון בעשרה משחקים. במוקדמות מונדיאל 2018 היא אמנם סיימה במקום השני, אבל בבית שכלל בעיקר נבחרות חלשות יותר, ובפלייאוף מול קרואטיה התרסקה עם 4:1 כבר במחצית הראשונה. אחר כך הגיעו עוד אכזבות: מקום שלישי בליגת האומות (2019), מקום שלישי במוקדמות יורו 2020, קמפיין מאכזב נוסף בליגת האומות (2021) ומוקדמות מונדיאל 2022 שבהן איבדה את הסיכוי לעלות בעקבות תיקו ביתי מול קוסובו במחזור האחרון. בחמשת הקמפיינים שבין יורו 2016 לליגת האומות 2020/21 רשמה יוון 16 ניצחונות, 12 תיקו ו-14 הפסדים – 47% הצלחה בלבד. מעבר למספרים, הייתה תחושה ברורה שמשהו שהיה פעם מזוהה כל כך עם הנבחרת – העוצמה, האופי והיכולת להקשות על יריבות גדולות – פשוט נעלם. יוון עדיין הייתה נבחרת אירופית, אבל כבר לא כזו שהיריבות חוששות ממנה.

נקודת המפנה

יוון כמדינה החלה להתאושש מהשנים הקשות, דור השחקנים התחלף ושינויים מקצועיים בנבחרת החלו ליצור את התנאים לחזרה שלה. נקודת המפנה המקצועית הגיעה בליגת האומות 2022/23. תחת המאמן האורוגוואי, גוסטאב פוייט, ועם הקפטן בקאסטאס כמנהיג על המגרש. יוון חזרה לנצח את המשחקים שהיא כביכול אמורה לנצח. משחק ההגנה חזר להיות יציב עם ארבעה ניצחונות ללא ספיגה ומערך 4:3:3 שתואם את איכות השחקנים. היא סיימה במקום הראשון בבית עם חמישה ניצחונות והפסד אחד בלבד והעפילה לדרג ב' - מכאן כבר אפשר לסמן מגמה. במוקדמות יורו 2024 היא התמודדה בבית קשה עם צרפת והולנד, סיימה במקום השלישי עם ארבעה ניצחונות, תיקו ושלושה הפסדים, והצליחה לרשום בין היתר 2:2 ביתי מול צרפת – תוצאה שסימנה שינוי משמעותי ביכולת שלה במשחקי הבית. לאחר מכן הגיעה ליגת האומות 2024/25, שבה סיימה במקום השני עם חמישה ניצחונות והפסד אחד בלבד, כולל ניצחון מרגש על נבחרת אנגליה בדקה ה-94 – יום לפני התבשרו השחקנים על פטירתו בטעם עת של חברם לנבחרת ג'ורג' בולדוק בן ה-31. בהמשך אף ניצחה את סקוטלנד בפלייאוף ועלתה לדרג א'. במוקדמות מונדיאל 26' היא חוותה אכזבה כשסיימה שלישית בבית עם דנמרק וסקוטלנד אך החזירה את תחושת הביתיות עם שני ניצחונות. קשה כמובן לייחס את השיפור בכדורגל לגורם אחד, אבל התהליכים התרחשו במקביל – לצד התאוששות המדינה הגיעו גם שינויים והשקעות בכדורגל היווני, והנבחרת החלה שוב לייצר שחקנים צעירים שמגיעים למועדונים בכירים באירופה. בארבעת הקמפיינים האחרונים – ליגת האומות 2022/23, מוקדמות יורו 2024, ליגת האומות 2024/25 ומוקדמות מונדיאל 2026 – כבר רשמה יוון 16 ניצחונות, שני תיקו ושמונה הפסדים, 64% הצלחה. הקמפיין הנוכחי בליגת האומות הוא כבר צעד נוסף קדימה.

העתיד כבר כאן - מי היא נבחרת יוון כיום ?

על התהליך הזה מנצח כיום המאמן איבן יובאנוביץ'. הסרבי הגיע בקיץ 2024 לנבחרת שכבר החלה להראות סימני חיים אחרי שנים של אכזבות, אבל קיבל לידיו משימה גדולה יותר – להפוך את הכישרון שהצטבר בשנים האחרונות לנבחרת של ממש. יובאנוביץ' הצליח לחבר בין שחקנים מנוסים לבין דור צעיר שמגיע לאירופה בגיל מוקדם יותר, ובעיקר העניק לצעירים את הביטחון לקחת חלק מרכזי בנבחרת. בתוך זמן קצר יוון כבר מצאה את עצמה בדרג הבכיר של ליגת האומות, עם נבחרת שנראית פחות כמו זיכרון של יוון הגדולה מ־2004 ויותר כמו נבחרת שמנסה לכתוב את הפרק הבא שלה.

ואלה השמות

ואנגליס פאבלידיס הוא אולי הסמל הבולט ביותר לדרך שעשה הכדורגלן היווני החדש. החלוץ בן ה־27 עזב את יוון כבר בגיל 18 ולא שיחק מעולם בקבוצה בוגרת במדינתו. הוא התחיל בבוכום, המשיך לווילם 2, הפך לכוכב באלקמאר ומשם עבר לבנפיקה. בעונת 2023/24 אף סיים כמלך שערי הליגה ההולנדית עם 29 שערים. פאבלידיס הוא חלוץ שיודע לא רק לסיים מצבים אלא גם להשתתף במשחק הקבוצתי, לרדת לקבל כדור ולפרוץ לשטחים ריקים. בנבחרת הוא כבר הפך לאחד השחקנים הבכירים בסגל, עם 59 הופעות ו־10 שערים. הסיפור שלו ממחיש היטב את השינוי: הכישרון היווני לא בהכרח חייב להתבשל שנים בליגה המקומית לפני שהוא יוצא החוצה – לפעמים הוא יוצא עוד לפני שהספיק לשחק בה. קונסטנטינוס קאראצס הוא אולי ההמחשה המובהקת ביותר לכך שהדור החדש כבר נמצא במקום אחר. קאראצס נולד בבלגיה וגדל באקדמייה של גנק. הוא ערך הופעת בכורה מקצוענית כבר בגיל 15, ובמקביל ייצג את בלגיה בנבחרות הצעירות. למרות זאת, הוא בחר ביוון וקיבל את הזימון הראשון לנבחרת הבוגרת במרץ 2025. במשחקו השני בלבד, מול סקוטלנד, הוא כבש והפך בגיל 17 וארבעה חודשים לכובש הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת. קאראצס הוא שחקן התקפה טכני וזריז, שאוהב לקבל את הכדור בין הקווים ולייצר יתרון בפעולה אישית. היום, בגיל 18 בלבד, הוא כבר חלק מהדור שמושך את יוון קדימה – והקריירה שלו כבר לקחה אותו הקיץ לבורוסיה דורטמונד תמורת 32 מיליון יורו. כריסטוס צוליס מייצג מסלול מעט שונה. הוא גדל בפאוק סלוניקי, עבר לנוריץ' כבר בגיל 19, הושאל לטוונטה ולפורטונה דיסלדורף, ורק בקלאב ברוז' הצליח לעשות את הקפיצה הגדולה. בשנתיים בברוז' הוא כבש 42 שערים ובישל 48 ומכאן הדרך לטופ האירופי הייתה קצרה – אקסנל שמה את ידה עליו והוא עד כה השתלב היטב אצל התותחנים (4 בישולים ב-8 הופעות). צוליס הוא שחקן התקפה ורסטילי, שמסוגל לשחק בשני האגפים. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת באוקטובר 2020, וכיום, בגיל 24, כבר צבר 36 הופעות ו-10 שערים. קוסטנטינוס צימיקאס הוא החיבור בין הדור החדש לבין זה שקדם לו. בניגוד לפאבלידיס וקאראצס, הוא גדל בתוך הכדורגל היווני, באולימפיאקוס, ועשה את המסלול המסורתי יותר: השאלות באסביירג ובווילם 2, חזרה לאולימפיאקוס, פריצה במועדון היווני הגדול ומעבר ישיר לליברפול. המגן השמאלי בן ה־30 כבר צבר 53 הופעות בנבחרת, ובמועדון האנגלי הפך לשחקן רוטציה בקבוצה מהבכירות באירופה. הוא מגן התקפי, אינטנסיבי, עם יכולת טובה מאוד להרים כדורים ולהצטרף קדימה. הוא ההוכחה שעדיין המסלול 'הקלאסי' יכול להוביל בסופו של דבר לאחד המועדונים הגדולים בעולם ישירות מהכדורגל היווני. קונסטנטינוס מברפאנוס הוא עוד שחקן שהמסלול שלו ממחיש את יכולת הייצוא של הכדורגל היווני. הוא עבר מאפולון סמירני לפאס יאנינה, ובינואר 2018, כשהיה בן 20, נרכש על ידי ארסנל. משם יצא להשאלות בגרמניה, פרץ בשטוטגרט ובנה לעצמו מעמד של בלם בפרמייר ליג בווסטהאם. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ב־2021 וכיום כבר עומד על 44 הופעות. מברפאנוס הוא בלם פיזי ואגרסיבי, חזק מאוד במאבקים ובמשחק גובה. קונסטנטינוס צולאקיס מסמן שינוי נוסף – הפעם בעמדת השוער. הוא גדל באולימפיאקוס, קיבל הזדמנויות בקבוצה הבוגרת כבר בגיל צעיר, וביסס את עצמו בשער לפני שיצא לאנגליה. כיום הוא משחק בהאל סיטי וצבר 11 הופעות בנבחרת. צולאקיס הוא שוער מהסוג המודרני, כזה שנוח לו יותר עם הכדור ויכול להשתתף בבניית המשחק מאחור. בנבחרת הוא משתלב בתחרות עם אודיסאוס ולאחודימוס וכריסטוס מאנדס, ולכן הסיפור שלו הוא פחות "השוער שהדיח את קודמו" ויותר חלק מתהליך של יצירת עומק חדש בעמדה. אנאסטסיוס דוביקאס עבר מסלול שונה מעט, אבל התוצאה דומה. הוא גדל באסטרס טריפוליס, עבר לוולוס, ומשם יצא להולנד. באוטרכט הפך לחלוץ משמעותי ואף סיים את עונת 2022/23 כמלך שערי הליגה ההולנדית. בהמשך עבר לסלטה ויגו ולבסוף לקומו. הוא חלוץ רחבה עם תנועה טובה ללא כדור, וכיום כבר צבר 23 הופעות בנבחרת ושלושה שערים. גם הוא מדגים כיצד שחקן יווני יכול להשתמש בליגה אחרת באירופה כתחנת ביניים בדרך לליגה בכירה יותר. צ'אראלמבוס קוסטולאס הוא עוד סיפור שמסמל מגמה חדשה. החלוץ נולד ב־2007, גדל באקדמיית אולימפיאקוס, פרץ בקבוצה הבוגרת ובקיץ 2025, בגיל 18 וחודשיים, עבר לברייטון. בנבחרת הבוגרת הוא עדיין בתחילת הדרך, עם חמש. קוסטולאס הוא חלוץ חזק ביחס לגילו, שיודע לשחק עם הגב לשער, ללחוץ ולא רק להמתין ברחבה. קוסטולאס מייצג את הדור הבא שעושה את הדרך לחו''ל מוקדם יותר. קונסטנטינוס קולייראקיס משלים את התמונה בחלק האחורי. הבלם גדל בפאוק, ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים בגיל צעיר מאוד וקיבל את הזימון הראשון לנבחרת מפוייט כבר ב־2022. משם עבר לוולפסבורג וכיום הוא ברומא, כשהוא כבר בן 22 בלבד עם 22 הופעות בנבחרת. קולייראקיס הוא בלם מודרני – כזה שנוח לו לצאת עם הכדור, לשבור קווים ולשחק קדימה ולא רק להרחיק. המסלול שלו, מפאוק דרך הבונדסליגה ועד רומא, הוא כמעט תקציר של התהליך שעובר השחקן היווני הצעיר.

אז מה השתנה ?

כשמסתכלים על השמות האלה יחד ניתן לראות דפוס - יותר ויותר שחקנים יוצאים מהמדינה בגיל צעיר, מגיעים לאקדמיות ומועדונית באירופה, מתפתחים בסביבה תחרותית יותר וחוזרים לנבחרת כשהן רגילים לקצב ולדרישות של הכדורגל האירופי הטוב ביותר. פאבלידיס עבר דרך גרמניה, הולנד ופורטוגל; דוביקאס דרך הולנד, ספרד ואיטליה; קולייראקיס דרך גרמניה; צוליס דרך אנגליה, הולנד, גרמניה ובלגיה; קאראצס בכלל גדל בבלגיה וכעת עושה את צעדיו הראשונים בטופ האירופי. לצדם נמצאים צימיקאס, מברפאנוס וצולאקיס, שכבר צברו ניסיון משמעותי במועדונים מחוץ ליוון. ובמקביל, דור צעיר עוד יותר – קוסטולאס, קאראצס ומוזאקיטיס – כבר מקבל במה בנבחרת הבוגרת. יוון הצליחה לייצר דור חדש שמתפתח באירופה ומגיע עם ניסיון רב לנבחרת וזה אולי השינוי הגדול ביותר. גוסטאבו פוויט המאמן נתן להרבה שחקנים מהדור הזה את הבמה הראשונה ויובאנוביץ' קיבל נבחרת עם בסיס רחב עמה הוא ממשיך בתהליך. עם פתיחה נהדרת בקמפיין האומות הנוכחי שכלל ניצחונות חוץ על סרביה וגרמניה – כשלפניה המשחק מול הולנד – העם היווני יכול לחזור לפנטז עם חזרה לקידמת הכדורגל האירופי – שלא כמו אז – הפעם זה לא משום מקום.