ליגת אלופות חוזרת! המדריך המלא שיעשה לכם סדר, מזווית אחרת

בשלישי תצא לדרך עוד עונה בליגת אלופות – המפעל היוקרתי ביותר באירופה. זו העונה השלישית שיוצאת לדרך במבנה הנוכחי ובו משחקות 36 קבוצות בשלב הליגה - כל קבוצה תשחק 8 משחקים (4 בבית ו-4 בחוץ) והכרטיסים לשלב הבא מחולקים כך: מקומות 1-8: שמינית גמר. מקומות 9-24: שלב הפלייאוף (בית וחוץ) ממנו 8 קבוצות יעלו לשמינית הגמר. 25-36: מודחות (ללא נשירה לליגה אירופית). ליגת האלופות מעניקה, בין היתר, הזדמנות לכל מדינה להציג את הטופ של הכדורגל שלה ולקוות להתהדר בסוף בטייטל 'הליגה הטובה ביבשת'. כדי להתכונן לעונה הקרובה – בחרתי מכל מדינה, את הקבוצה שלדעתי תגיע הכי רחוק במפעל ולשים עליה זרקור – מבחינת ההיסטוריה במפעל, חלון העברות שעבר עליה הקיץ והכושר הנוכחי שאתו מגיעה. השנה, כמו בשנתיים האחרונות, ישנן 16 מדינות ששלחו לפחות נציגה אחת. קדימה נתחיל.

אנגליה

הבחירה לא פשוטה בכלל – מנצ׳סטר סיטי המתחדשת תחת אנזו מרסקה נראית מסקרנת וכישרונית, עם שחקני מרכז מגרש אדירים (הגיעו: בואדי, פרננדז ואנדרסון - בעלות של 376 מיליון יורו). מנצ'סטר יונייטד בעלת היסטוריה עשירה במפעל (3 זכיות) - חוזרת לצ'מפיונס אחרי שנתיים וליברפול נכנסת לעונה הזאת עם חוסר ודאות מסוים לגבי יכולותיה אך עם רעב גדול להתרומם מהעונה שעברה. לכן, בגזרה האנגלית, אני בוחר את ארסנל. בקיץ הנוכחי הלכו במועדון על חיזוק נקודתי ושמרו על השלד שזכה באליפות המקומית אחרי 22 שנה – ברונו גימארייש הקשר הברזילאי האדיר הגיע מניוקאסל וצוליס, הכישרון היווני מקלאב ברוז', החל להשתלב היטב באגף שמאל, בזמן ששיחק בינתיים. השנתיים האחרונות במפעל - חצי גמר ב-2025 והפסד בגמר האחרון בפנדלים לפסז' – מתחברות אל ההווה הנהדר. התותחנים פתחו את הפריימר ליג היטב עם 3 ניצחונות (כולל בדרבי מול צ'לסי) ונראים בשלים לעשות צעד נוסף בטיפוס לפסגה. אז נכון, ארסנל מעולם לא זכתה בליגת אלופות (לעומת סיטי, יונייטד, ליברפול ואסטון וילה – במתכונת הישנה), ואף איבדה כמה שחקני התקפה חשובים (מרטינלי, טרוסארד וז'סוס), אבל אם יש מאמן שיכול להוביל את ארסנל למקום שמעולם לא דרכו בו, הוא מיקל ארטטה.

איטליה

צפונית למילאנו, בעיר קומו, מתפתחת לה קבוצת כדורגל שונה, מסקרנת וייחודית – שמצליחה לכבוש שיאים חדשים, בזמן קצר מאוד. ססק פבראגס, מאמנה של קומו , העלה אותה בשלוש עונות על הקווים (שנתיים מהן באופן רשמי), מהליגה השנייה ועד להופעת בכורה בליגת אלופות. בעונה שעברה קומו הייתה הקבוצה שספגה הכי מעט בליגה האיטלקית והשנייה בטבלת הכיבושים אחרי האלופה – אינטר. באופן מעט מפתיע (אולי), לא בחרתי באינטר כזו שתגיע הכי רחוק (על אף 3 זכיות בעבר והעפלה לגמר בו הובסה ב-2025). השנה אני בוחר ברומא. למה ? הרי רומא לא שיחקה 7 עונות בליגת אלופות והעפילה סך הכל פעם אחת לגמר (ב-84' ובו הפסידה לליברפול) ואל חצי הגמר הזכור ב-2018 (בו הודחה על ידי ליברפול). התשובה: המאמן שלה. ג'אן פיירו גאספריני הגיע בעונה שעברה אל הבירה, אחרי 9 עונות באטאלנטה שכללו בין היתר: זכייה בליגה האירופית, העפלות לליגת אלופות ומקום שלישי בליגה האיטלקית שלוש פעמים ברציפות. לרומא יש חלק קדמי אדיר שיכול להביא אותם הכי רחוק מבין האיטלקיות – פאולו דיבאלה, הארגנטינאי הוותיק שיודע לעשות קסמים עם הכדור; דונייל מאלן – החלוץ ההולנדי שהגיע בינואר שעבר והספיק לכבוש 19 שערים ב-20 הופעות ולצידם מתיאס סולה ורודריגו מורה (הפורטוגלי בן ה-19 שהגיע מפורטו על תקן צעיר מבטיח) שמוסיפים מהירות. נכון, אין למועדון או לשחקנים הנוכחיים ניסיון במפעל – אבל כשמדובר ב-8 משחקי ליגה בשלב הראשון, יש מקום לטעות, לתקן ולהתקדם הלאה בשלבי הנוק-אווט.

גרמניה

הבחירה כאן יותר פשוטה – באיירן מינכן. הבווארים בזירה המקומית יצרו פער כל כך גדול בינן לבין שאר הקבוצות (13 אליפויות ב-14 העונות האחרונות) ולעוצמה המקומית יש כמובן השפעה על אירופה. נכון, בורוסיה דורטמונד היא מועדון ענק גם במונחים מקומיים בגרמניה אבל גם באירופה: 3 גמרים של ליגת אלופות – זכייה ב-97 והפסדים ב-13' ו24' (כלומר, המועדון האחרון מגרמניה שהגיע לגמר). מנגד, באיירן הופיעה 11 פעמים בגמר וזכתה 6 פעמים (מה המציב אותה שלישית בהיסטוריה יחד עם ליברפול). הקבוצה של וינסנט קומפאני נפרדה הקיץ משני שחקנים וותיקים שהיו משמעותיים עבורה – הקשר המרכזי, לאון גורצקה והמגן השמאלי רפאל גריירו. במקומם הגיע רכש ממוקד וצעיר יותר – נתנאל בראון המגן השמאלי של נבחרת גרמניה ופרנקפורט בעונה החולפת ואיסמעיל סאייברי, כוכב נבחרת מרוקו, ששיחק מספר עונות בפסוו איינדהובן ההולנדית. עם כוח התקפי מגוון ועוצמתי שכבר בא לידי ביטוי במשחקים ששוחקו עד כה (כולל ניצחון בסופר - קאפ הגרמני על דורטמונד) – מייקל אוליסה, ג'מאל מוסיאלה הארי קיין ושאר החברים, חולמים הכי רחוק שאפשר.

צרפת

כאן הבחירה קלה ומהירה. על אף שבליגה הצרפתית, לאנס קרובה בשנים האחרונות לקחת את האליפות לפסז' (אך זה לא קרה) ועל אף שלפני כמה שבועות ניצחה את פסז' במשחק הסופר קאפ הצרפתי – פריס סן ז'רמן היא חד משמעית הקבוצה שתלך הכי רחוק בצרפת. מדובר כמובן בזוכת המפעל מהשנתיים האחרונות ובקבוצה שהיא לא פחות ממכונת כדורגל משומנת בחסות מאמנה האדיר, לואיס אנריקה. פתיחת העונה הנוכחית אינה חלקה ובנוסף להפסד בסופר קאפ, את שלושת משחקי הליגה המקומית הראשונים היא סיימה בתיקו פעמיים ועוד הפסד, אך מצד שני פתיחה מגומגמת זו אינה מקרית כבר. גם בשנתיים בהם הניפה את ליגת אלופות היא פתחה את שלב הליגה בצ'מפיונס לא טוב וסיימה במקום ה-15 ו-11 (כלומר נאלצה לשחק את שלב הפלייאוף). אמנם שני שחקני ההתקפה, לי קנג-ין ובראדלי ברקולה, עזבו אותה תמורת 160 מיליון יורו, אך שחקני הרכש לא איחרו להגיע. בחלק הקדמי, אקליוצ'ה, הצרפתי בן ה-24 (ממונאקו), מיקה גוטדס הכישרון הצעיר (21) שהגיע מאייאקס ופראן טורס (מברצלונה), כובש שער הניצחון בגמר המונדיאל (שהספיק כבר לכבוש בליגה פעמיים). הם מצטרפים אל קבוצה אדירה שטרפה את אירופה בשנתיים האחרונות ויחד עם ויטיניה, נבש, חוויצ'ה, דמבלה, חכימי ודוואה – הם ינסו לזכות במפעל בפעם השלישית ברצף.

ספרד

ברסה, ריאל, ברסה, ריאל, ברסה ריאל – כן, גם כאן הבחירה קשה ואולי אף יותר. כל מועדון עבר חלון העברות שונה בתכלית – כשהמטרה הגדולה ברורה, לזכות בליגת אלופות. ברצלונה הניפה את הגביע בפעם האחרונה ב-2015 עם השלישיה החלומית אז – מסי, סוארז, ניימאר, ואילו ריאל - מאז אותה שנה הספיקה להניף לא פחות מ-5 פעמים. אז במי לבחור ? אפשר לנמק כל בחירה ולהצדיק אותה. קשה להתעלם מפתיחת עונה אדירה של ברצלונה בליגה הספרדית (17:2 בגולים ומאזן מושלם בארבעה משחקים). אך עדיין, כשאני צריך לשים את הז'יטונים על אחת מהן, הפעם זאת תהיה ריאל מדריד. מארק קוקרייה (מגן שמאלי), איברהימה קונאטה (בלם), דנזל דומפריס (מגן ימני), ברננדו סילבה (קשר התקפי), יאו דיומנדה (קיצוני ימני) וקרלוס אספי (חלוץ) – הם שחקני הרכש המרשימים של ריאל מדריד בקיץ הנוכחי. אך גולת הכותרת, היא חזרתו של 'המיוחד' – ז'וזה מוריניו. רבות נכתב עליו וגם צולם (בסדרת הדוקו הנהדרת בנטפליקס) – ולמרות שלא זכה באף תואר קבוצתי מאז 2022 ונראה היה שקריירת האימון שלו דועכת – בריאל מדריד חשבו אחרת. חשבו – מי יכול לנהל את סוללת הכוכבים שלהם, לחבר אותם, למקד אותם ולהצעיד אותם יחד אל עבר המטרה הגדולה. התשובה: מי שעשה זאת עם קבוצות פחות נוצצות כמו פורטו ב-2003 ואינטר ב-2010 וכבר בפתיחת העונה הזאת מצליח ליצור חיבור אחר ומעניין בין ויני, אמבפה ובלינגהאם שחוזר לפרוח. אז נכון, בשנתיים האחרונות הם נעצרו בשלב רבע הגמר, אבל אם יש מועדון שיכול לייצר דלק ורעב דווקא מכישלונות (במונחים שלהם) זה אותו מועדון שהניף את הגביע כבר 15 פעמים בעבר.

הולנד

הגענו למדינות ששולחות שתי נציגות בלבד. הבחירה כאן על פניו נראית פשוטה אך במבט פנימה אפשר לתהות מי תמשיך הכי רחוק. פסוו איינדהובן מכרה הקיץ את שני שחקני ההתקפה הנהדרים שלה, שהיו אחראים בעונה שעברה על 51 שערים בכל המסגרות – ג'ואי וירמן (דורטמונד) ואיסמאיל סאיבארי (באיירן מינכן). מנגד מספר שחקנים צעירים הגיעו במחירים צנועים כשהמטרה בזירה המקומית היא לזכות באליפות הרביעית ברציפות ובצ'מפיונס לתקן את הרושם מהעונה החולפת (מקום 28 בשלב הליגה). משהו בתחושת הבטן שלי אומר שהשינויים שעברה פסוו יקשו עליה בזירה האירופית ולכן אני בוחר בפיינורד. יכול להיות שהקמפיין מעונת 24/25 עדיין יושב אצלי בראש, בו עברה את שלב הבית, את שלב הפלייאוף (הדיחה את מילאן) ונעצרה בשמינית על ידי אינטר. אל הקווים חוזר המאמן שאימן את הקבוצה בין 2015-2019, ג'ובאני ואן ברונקהוסט. המאמן הוביל את הקבוצה לאליפות ב-2017 אחרי 18 שנים ללא זכייה ועדיין חסרה לו הצלחה עם הקבוצה באירופה. גם פיינורד עברה שינויים בסגל הקיץ ומכרה את החלוץ היפני ומלך שערי הליגה בעונה שעברה, אייסה אואדה אך יש לקבוצה מרוטרדם מספיק איכות בקישור (זצ'יד, ואלנטה וסטיין) כדי לנפק לחלוץ הבא שיגיע את המצבים לכיבוש. לדעתי, מספיק יהיה עבורם לסיים ב-24 הראשונות כדי להתקדם יותר מהיריבה ההולנדית.

נורבגיה

הכדורגל הנורבגי שבר תקרת זכוכית נוספת ובעונה הקרובה יהיו למדינה הסקנדינבית שתי נציגות במפעל. הראשונה, וייקינג, מגיעה מדרום-מערב המדינה ונחשבת לאחת הקבוצות האהודות. בעונת 2025 הם זכו באליפות המקומית אחרי 34 שנים והעונה הם עלו למפעל דרך מסלול האלופות כשהם גוברים על דינמו זאגרב במוקדמות. כעת בזירה המקומית, אחרי 19 מחזורים, הם ממוקמים במקום השני, 3 נקודות מתחת לבודה/גלימט – אותה בחרתי. מה משותף לטוטנהאם, דורטמונד, מנצ'סטר סיטי, אתלתיקו מדריד ואינטר – אף אחת מהן לא הצליחה לנצח את הקבוצה הקטנה מנורבגיה בעונה שעברה בליגת אלופות (תיקו פעמיים ו-4 ניצחונות). הקבוצה מהעיר 'בודה' פרצה אל המיינסטרים עם קמפיין אדיר שהסתיים בשמינית הגמר בשנה שעברה ובמרחק קטן מהרבע. היא משחקת באצטדיון 'אספמירה' (8,500 מקומות) בצפון המדינה, על דשא סינטטי שמקשה על כל יריבה שמגיעה לביקור בו. היא מתבססת על שחקנים מקומיים וסקנדינבים – כאשר השמות הבולטים הם: סונדרה פט, אנדראס הלמרסן והקפטן פטריק ברג. תחת המאמן חייטיל קנוסטן, הם תמיד שומרים על ה-DNA מול כל יריבה - משחקים במערך 4:3:3, שבנוי על החזקת כדור, מסירות קצרות וחילופי מקומות תמידיים, שמתישים את היריבה ומייצרים יתרון בהתקפות המעבר. הפתיחה שלהם קשה מאוד – באיירן מינכן, נאפולי ודורטמונד – אבל בפועל ראינו כבר שדווקא בעמדת האנדרדוג הקבוצה הצנועה הזאת מסוגלת להכל.

טורקיה

ניית'ן אקה, מילאן שקרינאר, אנגולו קאנטה, מרקו אסנסיו, רומלו לוקאקו ומייסון גרינווד (פנרבחצ'ה) – מולם – דווינסון סאנצ'ס, לוקאס טוריירה, אילאקי גונדוגן, רפאל לאאו, ויקטור אוסימן ולירוי סאנה (גאלטסראיי). הכסף הטורקי, לאורך השנים, תמיד ידע למשוך כוכבי כדורגל מהליגות הבכירות אליו והקיץ ביתר שאת. לא יצא לי לראות אותן משחקות הרבה אבל צריך לבחור את האחת שתלך יותר רחוק – ואני אלך עם גלאטסראיי. פנרבחצ'ה לא הייתה במפעל מאז 2008/9, בליגה היא לא זכתה באליפות מאז 2014 ולהערכתי, בין אם במודע או לא – בליגה המקומית יושקעו רוב המאמצים. מנגד, יריבתה העירונית עשתה יופי של קמפיין ליגת אלופות בשנה שעברה – עברה את שלב הליגה, בפלייאוף הדיחה את יובנטוס ובשמינית נעצרה על ידי ליברפול (לאחר שניצחה במשחק הראשון 1:0). בזירה המקומית היא האלופה כבר 4 עונות ברצף ובקיץ הנוכחי מלבד רפאל לאאו – הקיצוני השמאלי שהגיע ממילאן, היא התחזקה גם בחלוץ הטורקי הצעיר בעל השם המבטיח – גול, ובנוסף אליו רכשה את קשר נבחרת רוסיה המסקרן – אלכסי בטראקוב (25 מיליון יורו). כל זה מתווסף לפתיחת עונה טובה ומקום ראשון אחרי ארבעה מחזורים.

פורטוגל

ספורטינג ליסבון בעונה שעברה הצליחה להפתיעה רבים וסיימה את שלב הבית בליגת אלופות מעל – סיטי, ריאל, אינטר ופסז'. בהמשך עברה את השמינית והודחה על ידי ארסנל על חודו של שער בודד. בנוסף, הם נפרדו מהאליפות המקומית אחרי שנתיים – מי שזכתה באליפות בפורטוגל היא הבחירה שלי. בקיץ 2025, החליטו בפורטו למנות למאמן את האיטלקי פרנצ'סקו פראיולי – איש מקצוע שונה בנוף, עם תואר בפילוסופיה, עבר כמאמן שוערים וקבלת קבוצה בוגרת לאימון כבר בגיל 32 (בטורקיה). פורטו תחתיו מניעה כדור בצורה סבלנית בחלק האחורי, מפתה את היריבה לצאת קדימה וללחוץ, וברגע המתאים יודעת להכות בהגנות חשופות. המשחק המאורגן והמסודר מקשה על היריבות גם להגיע לשערה – בעונה שעברה ספגה 18 שערי ליגה בלבד ואת העונה הנוכחית פתחה עם ספיגה אחת בארבעה מחזורים (ומאזן מושלם). האתגר יהיה להביא את השיטה והטקטיקה מהליגה המקומית לזירה האירופית. בסגל שלה יש שילוב בין שחקנים מנוסים – כמו צמד הבלמים הפולני שלה בדנארק וקוויור (120 הופעות נבחרת יחד), החלוץ הפורטוגלי – אנדרה סילבה, שוער נבחרת פורטוגל - דיוגו קוסטה ושחקנים צעירים כמו אלברטו קוסטה וויליאן גומס שמשחקים על קו ימין. ויש את ההיסטוריה – הקבוצה מעיר הנמל הניפה פעמיים את התואר הנכסף (בעונת 86/87 וגם ב-2003/4) וזאת ההעפלה ה-28 שלה למפעל, מה שמציב אותה לא פחות מהמקום הרביעי בכל הזמנים.

שאר המדינות

שחטאר דונייצק (אוקראינה), אא''ק אתונה (יוון), קלאב ברוז' (בלגיה), סלביה פראג (צ'כיה), לאסק לינץ (אוסטריה), סלובן ברטיסלבה (סלובקיה) וסבאח (אזרבייג'ן) – אלו הנציגות הבודדות במדינתן בעונה הקרובה. אם אחת מהן תצליח לסיים בין ה-24 הראשונות זאת עשויה להיות הפתעה. מבין כל אלו, אני בוחר בקלאב ברוז'. מדובר בקבוצה היחידה, מבין אלו שהוזכרו זה עתה, שהגיעה לגמר המפעל– בשנת 78', שם הפסידה לליברפול. מעבר לנוסטלגיה, בעונה החולפת היא החזירה את האליפות אליה אחרי שנה ובליגת אלופות היא עברה את שלב הליגה (כולל 3:3 אדיר מול ברצלונה) ונעצרה בפלייאוף על ידי אתלתיקו מדריד. מדובר במועדון שמפתח שחקנים ומוכר אותם הלאה אל הגדולות של היבשת – צוליס (ארסנל), סטנקוביץ' (אינטר) ואונידיקה (פרנקפורט) – אך מנגד משתמשת בכסף שנכנס להביא את הצעירים הבאים שיפרצו אצלה. וגם את המבוגרים יותר – כמו השוער השוויצרי הבלתי נגמר, יאן סומר. עם הגרלת משחקים יחסית נוחה מבחינתה (לאנס, איינדהובן, שטוטגארט ובודה/גלימט) – החבורה של איוון לקו הקרואטי יכולה להאמין שמקום ב-24 הראשונות אפשרי.

עונת 26/27 של ליגת אלופות עומדת בפתח והיא מבטיחה לנו, כמו תמיד, את הכדורגל האיכותי ביותר ביבשת, משחקים בלתי נשכחים וסיפורים מעניינים. אלו היו הבחירות שלי – עם כמה מהם אתם מסכימים ? מוזמנים להצביע בסקר המצורף. עד שנדע, שתהיה לנו עונת ליגת אלופות מהנה!